היא ישבה על הבר עם הספר "האי של סופיה", באנגלית ופונה אליי – "איזה באסה, חשבתי שהספר בן 400 עמודים והתברר שישנם 490 עמודים". חייכתי. "ואת כל זה אני חייבת לסיים עד מחר". "למה?" שאלתי. "כי כך אימא שלי רוצה אחרת יהיו סנקציות". כמי שכל ילדותה עברה עלי בסנקציות מההורים (שנות ה 60, אתם יודעים. זה היה באופנה…) התעניינתי מאיזה סוג ואכן קיבלתי רשימה די מכובדת אבל להפתעתי זה לא היה הקושי שלה. מה שמפריע לה זה שאימא לא מרוצה ממנה. מהקצב שלה. מהרצונות שלה. נערה צעירה ויפה, בכיתה יוד עם ממוצע ציונים של 80-85, מצטיינת במוזיקה, מלחינה ומנגנת ואימא לא מרוצה. שאלתי אותה מה היה גורם לאימא שלה להיות מרוצה והיא ירתה ללא היסוס – " 5 יחידות בפיזיקה במקום במוזיקה וממוצע של 95. לא פחות".
תלמידה טובה, אינטליגנטית ומוכשרת, שגדלה בתחושה שהיא מאכזבת ולא מספיק טובה…..
