השם שלי ואני

חששתי מהמפגש הזה. הזהירו אותי שפנימייה הזו, מאוכלסת בבני נוער, שהוצאו מביתם ע"פ צו בית משפט. תהיתי איך בשעה וחצי אצליח ליצור שיתוף פעולה ולגייס אותם לדבר על הנושא, שלשמו באתי. הם קיבלו את פניי בהתרגשות עצומה מלווה בשאגות ומטר קללות זה על זה….המדריכה שלהם התקשתה להרגיע אותם. ביקשתי ממנה לצאת ולתת לנו צ'אנס להתקדם בלעדיה תוך הבטחה, שבמידת הצורך אקרא לה לעזרה.

סיפרתי להם מי אני מאיפה באתי ומה המטרה לבואי. הצעתי, שכל אחד בתורו יגיד לי מה שמו ויספר לי, במידה והוא יודע, את המקור לשם שלו. מה הסיפור מאחורי השם. אני התחלתי: סיפרתי להם שקוראים לי אורית כי הוריי חיפשו שם, שקשור למילה אור כי הם התחתנו בחנוכה J. מאותו רגע הם היו איתי. הם היו צמאים להזדמנות להישמע. נראה לי שהם חיכו להרצאה משמימה ואז הכיוון המחייב הוא "יאללה בלאגן". הפתעתי אותם בזה, שבאתי להקשיב. הם ספרו לי סיפורים יפהפיים, שלאור המצב המשפחתי הקשה ממנו באו, קיבלו משמעות רבה יותר. הייתה שם למשל, נערה בשם כינרת, שסיפרה שנקראה כך כי הוריה נפגשו לראשונה בכנרת. ההורים שלה כבר לא ביחד וכשהיא סיפרה על כך היא נראתה כמי שחוזרת בזמן לרגע ההוא.

נער אחר סיפר כי נקרא ע"ש סבו האהוב, שגידל אותו עד שנפטר. מותו של הסב חייב את העברתו לפנימייה. וכך הפלגנו בסיפורים האישיים עד שמשם התאפשרה הדרך לדסקס על הנושא, שאותו באתי להעבירJ

לקשר שלנו עם שמנו, אותו לא אנחנו בחרנו ויחד עם זאת מלווה אותנו מרגע לידתנו, יש חשיבות רבה. יש אפילו הטוענים כי השם מחייב את בעליו ומנבא בכך את התנהלותו. ואתם, אוהבים את השם שלכם?

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on email

Recent Posts

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן