מה זו בעצם פרידה? יש שיגידו שפרידה זה ויתור על משהו שהיה או נגמר. פרידה זה תהליך. זה לעבור מהמוכר, הידוע הצפוי למשהו אחר, חדש לא תמיד ברור ולא ממש ידוע. פרידה זה תהליך שיש בו מכל הרגשות: התרגשות מלווה בחששות, פחד, עצב על מה שהיה ואולי לא יהיה שוב, תקוות חדשות לשינוי, התחדשות. כל אחד שם על הפרידה את "החבילה" איתה הביא מהבית. איך הוא חווה שינויים. האם שינויים הם חוויה חיובית עבורו או פחד תהומי מהלא נודע? האם השינוי מרגש ומסעיר או אילוץ מאיים על הביטחון הרגשי שלנו. קיימים סוגים שונים של פרידות: פרידות מאנשים, ממקומות עבודה, מאזור מגורים או מדינה. פרידות יזומות ופרידות שהמציאות כפתה עלינו. כולם כרוכים בזיכרונות הסובייקטיביים שלנו על מה ואיך היה. לא פעם אנחנו עושים אידיאליזציה למה שהיה רק כי זה כבר איננו. לפעמים אנחנו נאחזים כל כך בזיכרונות שאנחנו לא מרפים. לא מאפשרים לעצמנו ליהנות מהשונה והחדש.
אנחנו החלטנו לעבור דירה. אחרי 25 שנה של מגורים באותו מקום. חשנו שהמקום כבר לא עונה לנו על הצרכים. ההחלטה לא הייתה פשוטה. לי בעיקר היה קשה להגיע להחלטה. שואלים למה? כי הרגשתי שכל חיי הבוגרים ארוזים להם בדירה הזו שקנינו באהבה רבה, טיפחנו אותה, גידלנו בה את הילדים עד שעזבו והיא הייתה בית. הרגשתי שקשה לי לוותר על הזיכרונות וההנאות הקטנות כמו גם הגדולות שעברנו בבית. הבית עבורי זה לא הקירות. זו האווירה בטיבול זיכרונות ואהבה. ואיך לעזאזל עוזבים מרצון ומתוך בחירה את בית? והיה עוד עניין לא פתור. רציתי שלילדי תמיד יהיה הריח של הבית כשהם באים הביתה. רציתי שתמיד כשהם יכנסו בדלת הם יעטפו באהבה והזיכרונות מילדותם. שהם יעברו בפרוזדור ויזכרו בכל הדברים שהם עברו בחייהם , בכל הדמעות והתקפי הצחוק, בכל האהבות וכל סערות הגיל. הכל טמון בבית. איך מעבירים לילדים תחושת בית במקום שלא גרו בו? שלא חוו בו את ילדותם? התלבטתי האם להיאחז במה שהיה עד היום, על כל המשתמע מכך או לעבור למקום אחר, לשפר את איכות חיינו במחיר של להשאיר את תחושת השייכות שלנו ושל הילדים למקום. שיתפתי חברים בדילמה. חלקם, שכל מספר שנים החליפו דירות ואפילו מדינות ומעולם לא נטעו שורשים לאורך זמן במקום אחד, לא ממש הבינו על מה אני מדברת. "הרי את משפרת את תנאי המחייה שלך והילדים בלאו הכי לא גרים כבר בבית. אז איפה הבעייה?" בעייה? לא, אין שום בעייה רק קצת גוש בגרון… התלבטות בין ישן לחדש בין הזר למוכר בין הרגיל למרגש 🙂
